<h1>התרומה סימנים ר"מ—רמ"א</h1>
<h2>דף סה:</h2>
הקטע יוצא בקב שלו דברי ר"מ ר' יוסי אוסר. ואם יש לו בית קבול כתיתין טמא. סמוכות שלו טמאין מדרס ויוצאין בהן בשבת ונכנסין בהם אל עזרה. כסא וסמוכות שלו טמאין מדרס ואין יוצאין בהן בשבת. פי' רש"י הקטע יוצא בקב שלו כשנקטעה רגלו אחת עושה דפוס עץ כמו רגל חקוק מעט ונותן בו ראש שוקו ואינו נסמך עליו. לכך טהור מדרס עד שיהיו בו כתיתין ויוצא בו בשבת דמנעל דידיה הוא. ורבי יוסי אוסר דלאו מנעל הוא אלא משוי וחייב חטאת. ופ"ב דיומא (ע"ח ע"ב) מפרש רבי יוסי משום דילמא מיפסיק ואתי לאתויי. דכיון שהוא של עץ וקשה לא יכול להדקו יפה סביב רגלו ונפיל וחליצה פסולה ביה כמו קטן במנעל גדול שאין יכול להלוך בו שאין חולץ ממנו. ובפרק מצות חליצה (ק"ג ע"א) דשרי לחלוץ בסנדל של עץ במחופה עור. לפי שע"י העור יכול לקושרו ולהדקו סביב רגלו. או מחופה עור בפנים וממעט החלל ולא נפיל וסמוכות שלו היינו כשנקטעו שתי רגליו מהלך על שוקיו ועל ארכובותיו ועושה סמוכות של עור לשוקיו וטמאין מדרס ויוצא בהן בשבת. וקשה אמאי אוסר ר' יוסי הקב לצאת בו בשבת הלא מנעל הוא וגם ליכא למימר אי מפסיק אתי לאתויי דהא אינו יכול ללכת בלא הוא. ועוד אמאי אין טמא מדרס הלא הוא נשען עליו והולך באותו דפוס של עץ שעשוי כמו רגל ויכול ללכת בו כיון שאין לו רק רגל אחת קטועה וגם אין מבחינין שרגלו קטועה. וגם מה שפירש סמוכות היינו של עור שעושה לשוקיו כשנקטעו רגליו תימה הוא היאך נשען בהן והולך על הארץ. וי"ל דכולה שמעתא מיירי בנקטעו שתי רגליו ועושה דפוס של עץ לשני ראשי שוקיו. וסמוכות. היינו מקלות שנשען ונסמך בהן. אבל על הקבין שבראש שוקיו אינו נסמך. השתא הכל מיושב. ולפי' זה יש ראיה להתיר ללכת בשבת במקלות שנשען בהן כשהוא חגר או כווצו גידי שוקיו והולך במקלות. דבסמוכות שלו מקלות לא פליגי לדברי הכל יוצאין בהן בשבת. אבל זקנים שהולכין במקלות מחמת זקנה אסור לצאת בהן בשבת דלתרוצי סוגיא והלוך עבידי וטהורין. כדתניא מקל של זקנים טהור. וקאמר טעמא דלא עבידי כי אם ללכת בו דרך ישר. ועוד ראיה להתיר לחגר ללכת במקלות בשבת או למי שכווצו גידי שוקיו מדקתני בסיפ' כסא וסמוכות טמאין מדרס ואין יוצאין בהן בשבת. ופי' רש"י מי שכווצו גידי שוקיו או גידי ירכותיו נותן עגבותיו בקב רחב ויושב שם וקושר הקב בגופו ויש לו ספסלים קטנים בשתי ידיו שנשען עליהם ונדחף בהם ויוצאין בהן בכל אלה בשבת. והא דקתני אין יוצאין בהם בשבת היינו לסמוכות שלו. ופי' רש"י סמוכות הם ברגליו שתלויין לפניו באויר ואינן נוגעין לארץ ועושין להם סמוכות של עור או של עץ פעמים נסמך עליהם כשעולה בקרקע גבוה ולכך לא יוצאין בהן לפי שאין צריכין לו א"נ יש פעמים דמשתלפי לפי שאין נוגעין לארץ ואתי לאתויינהו ד' אמות אלמא הספסלים שיש בידיו לסמוך עליהן מותר לצאת בהן בשבת. וה"ה במקלות. וה"ר יוסף ב"ר משה המכונה דאבנדי"ט עושה פי' מבואר. הקטע יוצא בקב שלו. נקטעו שתי רגליו ועושה שני דפוסי של עץ לתת בהם ראשי שוקיו. וכופף לאחוריו שתי רגליו ועושה שני סמוכות של עץ דוגמת איישקציו ונותן שם ארכובותיו וקושר הסמוכות ליריכיו והקבין שבראשי שוקיו הם שלא יבחינו בני אדם שנקטעו רגליו אלא מפני חולי הולך בסמוכות וגם כשיושב עם שאר בני אדם לא ניכר שנקטעו רגליו ולא שיש לו שום חולי השתא אתי שפיר דרבי יוסי אוסר לצאת בקב בשבת דילמא מיפסיק ומייתי להו וגם טהורה מדרס שהרי אינו נסמך עליהם כלל כי אם הסמוכות שקשורות בארכובות כמו אשקצאש. השתא לפי' זה אין ראיה להתיר במקלות ללכת לחגר כי אם מסיפא מכסא כו', שהספסלים מותר לצאת בהם בשבת כדפרישית לעיל. פסק אדם חגר שכווצו גידי שוקיו מותר ללכת בשבת לסמוך במקלות לרה"ר כדמוכח הקטע יוצא בקב שלו לפי' ראשון שנקטעו שתי רגליו ויש לו מקלות בידיו שסומך בהן דהיינו סמוכות שלו דלדברי הכל יוצאין בהן בשבת. והא דקתני אין יוצאין בהן בשבת קאי אסמוכות דפוסות של עור שבראש שוקיו התלויין לפניו ואינן נוגעות בארץ כדפרישי' לעיל. וכן התיר רבינו יעקב לצאת במקלות בשבת כדי לסמוך בהם חגר או למי שנכווצו גידי שוקיו. אבל לזקנים גופן אסור לצאת בו בשבת במקלות לסמוך בהן בשביל ללכת בהן דרך ישרה כיון דלתרוצי סוגיא עבידא ולא לסמוך עליהן פן יפול.
